Political reporters' posts mentioning Shira Shapira
19 posts since 1 September 2026 on Telegram, Bluesky and YouTube by leading Hebrew and English political reporters, newest first. Posts are shown as published, not translated.
- Yaki AdamkerKan News
שלוש שנים לשבעה באוקטובר: איזנקוט במיגונית עם שירה שפירא, אמו של ענר ז״ל הרצוג מדליק נר בן גביר בגדר המערכת
Translation Three years since October 7: Eisenkot in the shelter with Shira Shapira, mother of the late Aner Herzog lights a candle Ben Gvir at the border fence
- Michael ShemeshKan News
7.10 איזנקוט ברעים במגיונית הגבורה שבה נאבק ענר שפירא במחבלים עם שירה שפירא בנט בתפילה בנובה
Translation 7.10 Eisenkot at Re'im in the shelter of heroism where Aner Shapira fought the terrorists, with Shira Shapira Bennett at prayer at Nova
- Yaron Avraham & Yanir Cozin
פרסום ראשון במהדורה | זה שם מפתיע ומוכר בכל בית בישראל - והוא היה על הכוונת של גדי איזנקוט עד הרגעים האחרונים שלפני הגשת הרשימות, כך אנחנו מספרים הערב לראשונה, במהלך שכלל שיחות והתייעצויות בפורומים מאוד מצומצמים - והשם הזה הוא לא אחר מאשר דובר צה"ל לשעבר, דניאל הגרי. הגרי קיבל החלטה עקרונית לא להצטרף לפוליטיקה, עד הרגע האחרון איזנקוט והגרי בכל זאת דנו באפשרות שהגרי ישובץ ברשימת ישר לכנסת, על רקע הקשר הקרוב ביניהם. הגרי, כך אנחנו יודעים לדווח, היה אמור להיות האס שאיזנקוט שולף (אני מזכיר שהוא הבטיח "הפתעות", זו הייתה ההפתעה). אלא שבסוף - ממש שעות לפני הגשת הרשימות - ההחלטה שהתקבלה היא לא ללכת על זה, תכף נסביר למה אבל קודם בקצרה על הקשר בין השניים: הגרי שימש כעוזרו האישי של איזנקוט כרמטכ"ל במשך שנתיים. איזנקוט היה זה שמינה אותו למפקד שייטת 13 למרות שהגרי לא צמח במסלול הפיקוד הקלאסי של היחידה, היה שם קשר אישי קרוב מאוד, כולל הספד קורע לב של הגרי כדובר צה"ל בהצהרה רשמית כשבנו גל איזנקוט, גל, נפל בלחימה ברצועה. איזנקוט ערך סקר שבו הוא ראה, שיש 2 דמויות שבעצם מביאות מנדטים, גם לרשימה וגם לגוש: האחת היא דניאל הגרי והשנייה היא חילי טרופר. את טרופר הוא שיבץ בסוף ברשימה עם האנשים שלו: אליאסף פרץ, שירה שפירא - במהלך שעוד נראה מה הוא יעשה ברמה הפוליטית ויש בו (לפחות על פניו) סיכון מסוים אם וכאשר איזנקוט ירצה להקים ממשלת מיעוט. לגבי הגרי - למרות הסקרים הברורים והחד משמעיים - ההחלטה סופית שהתקבלה בעיקר על ידו - חרף החיזורים של איזנקוט - היא לא להיכנס לרשימה - גם סיבות אישיות, גם רצון להמשיך בעסקים הפרטיים. וכך, שעות לפני הגשת הרשימה - איזנקוט נאלץ לגנוז את ההכרזה, כשהכרזה אחרת כבר יצאה אל הפועל - המהלך לצירוף טרופר. בשורה התחתונה - סקר אחד ברור שמראה שהגרי מביא מנדטים לגוש ולרשימה לא הבשיל למהלך. סקר אחר ברור אחר - על טרופר - כן הבשיל. זה מה שקרה מאחורי הקלעים ברגעים האחרונים לפני הגשת הרשימות. תגובות: מדניאל הגרי נמסר: כפי שהצהרתי בעבר אין ולא הייתה לי כל כוונה להיכנס לפוליטיקה. מישר של איזנקוט נמסר: לא נמסור פרטים על שיחות פרטיות
Translation First report on the newscast | It's a surprising name, known in every home in Israel - and it was in Gadi Eisenkot's sights until the last moments before the slates were submitted, as we report this evening for the first time, in a move that included conversations and consultations in very small forums - and that name is none other than former IDF spokesperson Daniel Hagari. Hagari made a principled decision not to join politics; until the last moment Eisenkot and Hagari nonetheless discussed the possibility of Hagari being placed on the Yashar Knesset slate, against the background of the close relationship between them. Hagari, we can report, was supposed to be the ace Eisenkot pulls out (I remind you he promised "surprises," this was the surprise). But in the end - literally hours before the slates were submitted - the decision made was not to go for it; we'll explain why in a moment, but first briefly about the relationship between the two: Hagari served as Eisenkot's personal aide when he was chief of staff for two years. Eisenkot was the one who appointed him commander of Shayetet 13 even though Hagari did not grow up in the unit's classic command track; there was a very close personal relationship there, including a heartbreaking eulogy by Hagari as IDF spokesperson in an official statement when Eisenkot's son, Gal, fell in battle in the Strip. Eisenkot conducted a poll in which he saw that there are 2 figures who actually bring seats, both to the slate and to the bloc: one is Daniel Hagari and the other is Chili Tropper. Tropper he eventually placed on the slate with his people: Eliasaf Peretz, Shira Shapira - in a move whose political effect remains to be seen and which carries (at least on its face) a certain risk if and when Eisenkot wants to form a minority government. As for Hagari - despite the clear and unequivocal polls - the final decision, made mainly by him - despite Eisenkot's courting - was not to join the slate - both for personal reasons and out of a desire to continue in private business. And so, hours before submitting the slate - Eisenkot had to shelve the announcement, while another announcement had already been carried out - the move to bring in Tropper. Bottom line - one clear poll showing that Hagari brings seats to the bloc and the slate did not ripen into a move. Another clear poll - about Tropper - did ripen. That's what happened behind the scenes in the last moments before the slates were submitted. Responses: Daniel Hagari said: As I have stated in the past, I have no and never had any intention of entering politics. Eisenkot's Yashar said: We will not give details of private conversations
- Amit SegalChannel 12 News
“‘These are the most consequential elections in the country’s history,’ shout the street signs, internet banners, radio interviewees, and TV presenters. I have just one question: How can elections be decisive if, according to all the polls, they won’t produce a decision? When Rabin defeated Shamir in 1992 by a single-seat margin, the consequences were momentous. When Netanyahu edged out Peres in 1996 by a razor-thin percentage, the country changed course. But if the trend in the polls intensifies and the ‘change bloc’ moves further away from 61 seats, the only option will be to form a shaky government while breaking a substantial bundle of core campaign promises. A decisive outcome is achieved when a determined bloc wins a majority and coalesces into a stable camp for years. When an eclectic collection of parties joins together for a single vote in the Knesset, that isn’t called a decisive outcome—perhaps a temporary political maneuver. Anyone who doubts this is invited to recall the adventure of the ‘change government’: how it began and how it ended. The significant development following the closing of the candidate lists, therefore, is the merger of Chili Tropper’s party into Eisenkot’s list. It was an intra-bloc contest between Yashar! and Beyachad, but with significant implications for the day after the election. After all, members of ‘Bayit Tzioni’ had previously pledged that they would not support a minority government, even if it were sworn in thanks to the abstention of the Arab parties. Eisenkot’s plan is somewhat reminiscent of what Jewish law calls the prohibition on ‘instructing a non-Jew’ to perform forbidden labor. You’re at a hotel in Rome on Shabbat, dying from the heat, and there’s an Italian next to you. You’re forbidden to tell him, ‘Turn on the air conditioner,’ because that would violate Shabbat. But you can say, ‘It’s hot as hell in here,’ hoping he’ll get the message on his own. That, broadly speaking, is the Eisenkot plan: We won’t negotiate with Abbas and Tibi and demand, ‘Vote for us’; we’ll just say, ‘If Bibi doesn’t fall, it’s on you.’ Only after the election will we know whether publicly laying out the plan on this issue was courageous or foolish. But the logic behind it is to give voters hope for an upset, allowing them to weather difficult weeks in the polls—and the past week was certainly one of those. The merger talks focused on this gap between the two sides. Tropper himself, after all, was among those who thwarted the formation of a similar government headed by Gantz in 2020. Any reasonable person can see what his history means for the chances of forming such a government, as well as the fact that he is being joined by Elisaf Peretz and Shira Shapira, a bereaved brother and a bereaved mother whose loved ones were murdered by the organization that none of the Arab MKs are willing to call by the obvious term: ‘terrorist organization.’ It appears that common ground was reached on the basis of a twofold understanding. First, Eisenkot will make almost every effort to broaden the government. Netanyahu would not be the first choice, but perhaps the second. If not Likud, then perhaps Winter or Smotrich. Anything that would make it possible to broaden the government’s base. And if that fails, the intention would be to swear in a minority government, but not as a long-term project—rather, for a short period, either until the coalition is expanded or until another election. The public justification would be that if the country is going back to the polls anyway, then the only question is whether that happens under a Netanyahu minority government or an Eisenkot minority government. The main problem with this scenario is the prospective partners. Lieberman and Bennett have already made clear that they would refuse to join such a move. True, they said the same sort of thing in 2021 and then formed a coalition with Ra’am. But this time there is also a political self-interest involved. > >
- Amit SegalChannel 12 News
אלה הבחירות הגורליות בתולדות המדינה", צועקים שלטי הרחוב, הבאנרים באינטרנט, המרואיינים ברדיו, המגישים בטלוויזיה. אני רק שאלה: איך בחירות יכולות להיות מכריעות, אם לפי כל הסקרים לא תושג בהן הכרעה? כשרבין ניצח את שמיר ב־1992 על חודו של מנדט, ההשלכות היו גורליות. כשנתניהו גבר על פרס ב־1996 על תער של אחוז, המדינה שינתה מסלול. אבל אם המגמה בסקרים תגבר, וגוש השינוי יתרחק מ־61, הברירה תהיה הקמת ממשלה רעועה תוך הפרת צרור נאה של הבטחות בחירות ליבתיות. הכרעה מושגת כאשר גוש נחוש משיג רוב, ומתגבש למחנה יציב לשנים. כאשר אוסף אקלקטי של מפלגות חובר להצבעה אחת בכנסת, לא קוראים לזה הכרעה, אולי קומבינה זמנית. מי שלא מאמין, מוזמן להיזכר בהרפתקת ממשלת השינוי, איך התחילה ואיך הסתיימה. ההתפתחות המשמעותית עם סגירת הרשימות, לפיכך, היא מיזוג מפלגתו של חילי טרופר ברשימת איזנקוט. זה היה מכרז פנים־גושי בין ישר! לביחד, אבל עם השלכות משמעותיות על היום שאחרי הבחירות. חברי "בית ציוני" הרי התחייבו בעבר שלא ייתנו יד לממשלת מיעוט, גם אם זו מושבעת בהימנעות המפלגות הערביות. המתווה של איזנקוט מזכיר קצת את מה שקרוי בהלכה "איסור אמירה לגוי". אתה בשבת במלון ברומא, מת מחום, ולידך איטלקי. אסור לך להגיד לו "תדליק את המזגן" כי זה חילול שבת. אתה כן יכול להגיד: "חם כאן לאללה", בתקווה שיבין מעצמו. זה בגדול מתווה איזנקוט: לא ננהל משא ומתן עם עבאס וטיבי ונדרוש "תצביעו בעדנו", רק נגיד "אם ביבי לא ייפול, זה עליכם". רק אחרי הבחירות נדע אם פירוט התוכנית בפומבי בנושא היה אומץ או טיפשות. אבל ההיגיון שמאחוריה הוא לתת למצביעים תקווה למהפך, שתאפשר לגשר על שבועות קשים בסקרים, והשבוע החולף בהחלט היה כזה. שיחות האיחוד התמקדו בפער הזה בין השניים. הרי טרופר עצמו היה אחד מאלה שסיכלו הקמת ממשלה דומה בראשות גנץ בשנת 2020. ברור לכל בר דעת מה המשמעות לגבי סיכויי הקמת ממשלה כזו עם ההיסטוריה שלו, כמו גם העובדה שאיתו באים אליסף פרץ ושירה שפירא, אם שכולה ואח שכול ממי שנרצחו בידי הארגון שאיש מהח"כים הערבים לא מוכנים להגדיר בשם המתבקש "ארגון טרור". נראה שמרחב ההסכמות הושג בהבנה כפולה: אחת, איזנקוט יעשה כמעט כל מאמץ להרחיב את הממשלה. לא נתניהו ראשון, אבל אולי שני. לא הליכוד אז אולי וינטר, או סמוטריץ'. כל מה שיאפשר להרחיב את בסיס הממשלה. ואם לא, הכוונה תהיה להשביע ממשלת מיעוט אבל לא כפרויקט ארוך טווח, אלא לזמן קצר, או עד שהקואליציה תורחב או עד הבחירות. ההצדקה הפומבית תהיה שאם ממילא הולכים שוב לקלפיות, אז כל השאלה היא אם זה תחת ממשלת מיעוט של נתניהו או של איזנקוט. הבעיה העיקרית בתרחיש היא השותפים. ליברמן ובנט הרי כבר הבהירו שיסרבו להצטרף למהלך כזה. נכון, הם כבר עשו זאת ב־2021 ואז הקימו קואליציה עם רע"מ. אבל הפעם ישנו גם אינטרס פוליטי. מדוע שליברמן יסכים לחטוף את כל האש על הפרת ההבטחות כדי להמליך בגילו הלא צעיר את איזנקוט, שיחסית זה מקרוב בא? כנ"ל בנט. הרתיעה מכך תגבר במיוחד אם יהיה ברור שמדובר במהלך זמני לצורכי הפרדת נתניהו מהתואר "ראש הממשלה". מעבר לדיון בשאלה אם הנזק שייגרם מברית כזו לא ייתן לנתניהו את הבחירות הבאות, האם הם ייתנו לאיזנקוט לנהל קמפיין ממשרד ראש הממשלה ולשתות להם את הצורה? כידוע, טרופר תרם כליה, הם לא מתכוונים לתרום את גופם למדע. הלקח מפרשת בנט וששת המנדטים לא הופנם במלואו. הוא הפך ראש ממשלה לא בגלל כישורי פוקר - שבוודאי יש לו - אלא כתשלום על הפרת ההבטחה. יתר שותפיו היו מחויבים להחלפת נתניהו, והוא לא. הפעם מדובר בליברמן, שמצהיר שלא יסכים להקים קואליציית מיעוט כזו. אם לא יהיו 61 מנדטים, האם מתווה איזנקוט, במקרה הטוב, יקים את ממשלת ליברמן? לטור המלא >> https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/21402008
Translation These are the most fateful elections in the history of the state," shout the street signs, the online banners, the radio interviewees, the TV presenters. I just have a question: how can elections be decisive if, according to all the polls, no decision will be reached in them? When Rabin beat Shamir in 1992 by the edge of one seat, the consequences were fateful. When Netanyahu beat Peres in 1996 by a razor's edge of one percent, the country changed course. But if the trend in the polls intensifies, and the change bloc moves further away from 61, the choice will be forming a shaky government while breaking a fine bundle of core election promises. A decision is reached when a determined bloc wins a majority and coalesces into a stable camp for years. When an eclectic collection of parties joins together for one vote in the Knesset, that's not called a decision – maybe a temporary scheme. Whoever doesn't believe it is invited to recall the adventure of the change government, how it began and how it ended. The significant development with the closing of the slates, therefore, is the merger of Hili Tropper's party into Eisenkot's slate. This was an intra-bloc tender between Yashar! and Together, but with significant consequences for the day after the elections. The members of "Zionist Home," after all, committed in the past that they would not lend a hand to a minority government, even one sworn in with the abstention of the Arab parties. Eisenkot's outline is somewhat reminiscent of what is called in halacha "the prohibition of telling a gentile." You're in a hotel in Rome on Shabbat, dying of heat, and next to you is an Italian. You're not allowed to tell him "turn on the air conditioner" because that's desecrating Shabbat. You can say: "It's hot as hell in here," in the hope he'll understand on his own. That's roughly the Eisenkot outline: we won't negotiate with Abbas and Tibi and demand "vote for us," we'll just say "if Bibi doesn't fall, it's on you." Only after the elections will we know whether laying out the plan publicly on this issue was courage or stupidity. But the logic behind it is to give voters hope for an upheaval, which will allow them to bridge difficult weeks in the polls, and the past week certainly was one. The merger talks focused on this gap between the two. After all, Tropper himself was one of those who thwarted the formation of a similar government headed by Gantz in 2020. It's clear to any sensible person what that means for the chances of forming such a government given his history, as well as the fact that with him come Elisaf Peretz and Shira Shapira, a bereaved mother and bereaved brother of people murdered by the organization that none of the Arab MKs are willing to define by the obvious name "terrorist organization." It seems the space of agreement was reached through a double understanding: one, Eisenkot will make almost every effort to broaden the government. Not Netanyahu first, but maybe second. Not Likud, then maybe Winter, or Smotrich. Anything that will allow broadening the government's base. And if not, the intention will be to swear in a minority government, but not as a long-term project – rather for a short time, either until the coalition is broadened or until elections. The public justification will be that if we're going to the polls again anyway, then the whole question is whether it's under a Netanyahu minority government or an Eisenkot one. The main problem with the scenario is the partners. Liberman and Bennett have already made clear they'll refuse to join such a move. True, they already did it in 2021 and then formed a coalition with Ra'am. But this time there is also a political interest. Why would Liberman agree to take all the fire for breaking promises in order to crown, at his not-young age, Eisenkot, who is relatively a newcomer? Same for Bennett. The reluctance will grow especially if it's clear this is a temporary move for the purpose of separating Netanyahu from the title "prime minister." Beyond the debate over whether the damage from such an alliance won't hand Netanyahu the next elections, will they let Eisenkot run a campaign from the Prime Minister's Office and drink their blood? As is known, Tropper donated a kidney; they don't intend to donate their bodies to science. The lesson of the Bennett affair and the six seats has not been fully internalized. He became prime minister not because of poker skills – which he certainly has – but as payment for breaking the promise. His other partners were committed to replacing Netanyahu, and he wasn't. This time it's Liberman, who declares he won't agree to form such a minority coalition. If there aren't 61 seats, will the Eisenkot outline, in the best case, form a Liberman government? For the full column >> https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/21402008
- Yaki AdamkerKan News
נחתם ההסכם בין טרופר לאיזנקוט: טרופר ימוקם במקום ה-6 ברשימה , שירה שפירא בסוף העשירייה הראשונה
Translation The agreement between Tropper and Eisenkot has been signed: Tropper will be placed at number 6 on the list , Shira Shapira at the end of the top ten
- Ben CaspitMaariv
נחתם ההסכם בין איזנקוט לטרופר - שישובץ במקום השישי ברשימת ישר! לכנסת. שירה שפירא (אמו של ענר ז״ל) תשובץ במקום העשירי ברשימה
Translation The agreement between Eisenkot and Tropper has been signed - he will be placed at number 6 on the Yashar! list for the Knesset. Shira Shapira (mother of the late Aner) will be placed at number 10 on the list
- Amit SegalChannel 12 News
The agreement has been signed: Tropper will be placed sixth on Eisenkot’s list, and Shira Shapira tenth.
- Amit SegalChannel 12 News
נחתם ההסכם: טרופר ישובץ במקום ה-6 ברשימה של איזנקוט, שירה שפירא במקום העשירי אדריכל ההסכם מצד טרופר: גיא גוטמן
Translation The agreement has been signed: Tropper will be placed at number 6 on Eisenkot's list, Shira Shapira at number 10 The architect of the agreement on Tropper's side: Guy Gutman
- Yaron Avraham & Yanir Cozin
טרופר ישובץ במקום ה-6 ברשימת איזנקוט שירה שפירא במקום ה-10
Translation Tropper will be placed at number 6 on Eisenkot's list Shira Shapira at number 10
- Yaki AdamkerKan News
נחתם ההסכם בין טרופר לאיזנקוט: טרופר ימוקם במקום ה-6 ברשימה , שירה שפירא בסוף העשירייה הראשונה
Translation The agreement between Tropper and Eisenkot has been signed: Tropper will be placed at number 6 on the list , Shira Shapira at the end of the top ten
- Daphna LielChannel 12 News
מסתמן - טרופר יוצב רק במקום החמישי וצפונה ויגיע עם שירה שפירא ואליסף פרץ שישולבו בהמשך הרשימה.
Translation Emerging - Tropper will be placed only at number 5 or higher and will come with Shira Shapira and Elyasaf Peretz, who will be included further down the list.
- Yaki AdamkerKan News
בדרך לאיזנקוט: טרופר יביא איתו לרשימה את שירה שפירא, עמו של ענר ז״ל. לא ברור מה גורלו של אליסף פרץ.
Translation On the way to Eisenkot: Tropper will bring Shira Shapira, mother of the late Aner, onto the list with him. It's not clear what the fate of Elyasaf Peretz is.
- Daphna LielChannel 12 News
טרופר כפי שדיווחנו דורש להגיע לחיבור עם איזנקוט יחד עם שירה שפירא ואליסף פרץ. הנדל יהיה פנוי עכשיו לחיבורים אישיים.
Translation Tropper, as we reported, is demanding to reach a union with Eisenkot together with Shira Shapira and Elyasaf Peretz. Hendel will now be free for personal unions.
- Michael ShemeshKan News
כצפוי, ולמרות הבליץ של בנט - טרופר מתקרב לחתימה עם איזנקוט. איזנקוט צפוי לשבץ ברשימתו גם את שירה שפירא אמו של ענר ז״ל ממפלגת טרופר. יועז הנדל נשאר בחוץ.
Translation As expected, and despite Bennett's blitz - Tropper is getting close to signing with Eisenkot. Eisenkot is also expected to place on his list Shira Shapira, mother of the late Aner, from Tropper's party. Yoaz Hendel remains outside.
- Nadav Elimelechi24NEWS (Hebrew)
לקראת הסכם (עוד לא סוכם סופית) טרופר יודיע על חבירה לאיזנקוט לאור הסקרים בהם לא עוברים את אחוז החסימה. טרופר צפוי להביא את שירה שפירא איתו הנדל לא יכנס לרשימה.
Translation Toward an agreement (not yet finalized), Tropper will announce a union with Eisenkot in light of the polls in which they don't cross the electoral threshold. Tropper is expected to bring Shira Shapira with him Hendel will not be on the list.
- Amit SegalChannel 12 News
Tropper is on his way to running with Eisenkot on an independent slate. Shira Shapira is set for a realistic spot, while Elisaf Peretz is in a borderline spot. Yoaz Hendel is out of the agreement and will have to find someone else to run with.
- Amit SegalChannel 12 News
טרופר בדרך לרוץ עם איזנקוט בריצה עצמאית שירה שפירא במקום ריאלי, אליסף פרץ במקום גבולי יועז הנדל מחוץ להסכם וייאלץ למצוא מישהו לרוץ איתו
Translation Tropper on the way to running with Eisenkot as an independent run Shira Shapira in a realistic place, Elyasaf Peretz in a borderline place Yoaz Hendel is outside the agreement and will have to find someone to run with
- Amit SegalChannel 12 News
הסקרים האחרונים מלמדים אותנו - לסחורת האחדות - אין ביקוש אם היו אומרים לנו לפני שנה שבמרכז המפה תתקבץ חבורה מפוארת של אנשים: קצינים אגדיים במיל׳, מילואימניקים מכל הגזרות, משפחות שכולות, סמלים ישראליים, כוכבי תקשורת, אומני הסברה. אם היו אומרים שמעליהם תתרכז חבורה של פוליטיקאים בכירים – שרי ביטחון, בכירים בליכוד, שגרירים באו״ם. אם היו אומרים את כל זה, כמה מנדטים היינו מעריכים לזרם המרכז? 10? 15? אולי בכלל מפלגת שלטון? ובכל זאת הסקרים האחרונים מלמדים, הציבור לא מעוניין בסחורה. לפיהם, כל השמות הבאים - שירה שפירא, אליסף פרץ, יוסף חדאד, נטעלי שמטוב, אורן סמדג׳ה וחזי נחמה, דדי שמחי וכמובן הצמרת: וינטר, ארדן, אדלשטיין, גנץ, טרופר – כל השמות האלה לא עוברים את אחוז החסימה, ביחד ולחוד. התסכול גובר עבור החבורה הנ״ל כאשר הסקרים מתגלים כפאטה מורגנה: ככל שמתקרבים, אחוז החסימה מתרחק. המילואימניקים עברו את אחוז החסימה ואז קרסו. אותם סקרים העידו שאם יתאחדו עם טרופר הם יעברו – רק כדי לצלול שוב מתחת. אותו דבר קרה לארדן, וקודם לכן לגנץ, ואחר-כך לוינטר. מקימים בניין רק כדי לגלות שהוא נבנה על לוייתן שהפליג, מתאחדים רק כדי לגלות שכל דבר כפול אפס הוא אפס. גם עכשיו ממש, האשליה נמשכת. מתחת לאחוז החסימה יש לפי הסקרים בערך עשרה אחוז, מספר מדהים של מצביעים. האם זה באמת המצב? או ששברירי האחוז של כל המפלגות מייצגים יותר מצב רוח חולף? מי שסבור, כמו לפני שבעה באוקטובר, שגם עכשיו הכל יתנקז לשאלה נתניהו כן או לא, מלאכתו קלה. הוא פשוט יסביר שמראש לא היה סיכוי. אבל מה עם אלה שהאמינו שלסחורת האחדות והדרך השלישית כן יש ביקוש? האם יכול להיות שמדובר, כמו שאומרים הכלכלנים, בבעית צד היצע? או שמראש זו הייתה אשליה? המהירות שבה מפלגות נורות לאוויר העולם ואז נאלצות להתיישר עם מחנה הימין או השמאל, להצהיר נאמנות או להתחייב על מתווה ואז להתאדות, מלמדות שייתכן שזה עוד לא הסיבוב של המסקנות. שכמו בחירות 1973, עדיין יידרש סיבוב נוסף כדי שאדוות השוק של ההפתעה והמחדל יכו בביצורי המערכת הפוליטית הישנים וימוטטו אותם. לטור המלא >>> https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/21349084
Translation The latest polls teach us - there is no demand for the unity merchandise If we had been told a year ago that a splendid group of people would gather in the center of the map: legendary reserve officers, reservists from every sector, bereaved families, Israeli symbols, media stars, masters of public diplomacy. If we had been told that above them a group of senior politicians would gather – defense ministers, Likud heavyweights, UN ambassadors. If we had been told all this, how many seats would we have estimated for the centrist stream? 10? 15? Perhaps even a ruling party? And yet the latest polls show the public is not interested in the merchandise. According to them, all the following names - Shira Shapira, Elisaf Peretz, Yosef Haddad, Nataly Shem Tov, Oren Smadja and Hezi Nehama, Dedi Simchi and of course the top brass: Winter, Erdan, Edelstein, Gantz, Tropper – all these names do not pass the electoral threshold, together or separately. The frustration grows for this group when the polls turn out to be a fata morgana: the closer you get, the farther the threshold recedes. The Reservists passed the threshold and then collapsed. The same polls indicated that if they merged with Tropper they would pass – only to dive below again. The same thing happened to Erdan, and before that to Gantz, and afterward to Winter. You put up a building only to discover it was built on a whale that sailed away; you merge only to discover that anything times zero is zero. Even right now, the illusion continues. According to the polls, roughly ten percent are below the threshold, an astonishing number of voters. Is that really the situation? Or do the fractions of a percent of all the parties represent more of a passing mood? Whoever believes, as before October 7, that this time too everything will come down to the question of Netanyahu yes or no, has an easy job. He'll simply explain that there was never a chance to begin with. But what about those who believed that there is demand for the unity merchandise and the third way? Could it be that this is, as economists say, a supply-side problem? Or was it an illusion from the start? The speed with which parties are shot into the world and then forced to line up with the right or left camp, declare loyalty or commit to a framework and then evaporate, suggests that this may not yet be the round of conclusions. That like the 1973 election, another round will still be needed for the market ripples of the surprise and the debacle to hit the old fortifications of the political system and topple them. For the full column >>> https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/21349084